נראה לנו שאהבתו הנצחית של בן האל למרים שידלה בעוצמה את הפלא הגדול הזה בשם הבתולה הקדושה הזו; ואם נתייעץ עם ליבנו, לא נפחד להוסיף שאלוהים חייב לאמו לקרוע אותה מהדבקת החטא וזעם השטן: כי סוף סוף מה לא היינו עושים בעצמנו, אם היינו יכולים, להציל את האמהות שלנו מחוסר מזל שכזה? גם עכשיו אם היה לנו רק רצון ורצון לקשט אותם עם עושר, כשרונות, מזל, האם כל הטבע יהיה עשיר מספיק כדי לספק את הרצונות של כל אחד מאיתנו? האם בן האלוהים יהיה היחיד שלא ירצה שתהיה לו האמהות הטהורות והמאושרות ביותר? אוי! אנחנו לא מאמינים לזה; לא, לא, לא נעליב את ישו בכך שנחשוב שיש לו פחות אהבה לאמו מאשר לנו כלפינו. שָׁלוֹם! אל תיאמר שמרים הייתה יכולה להיות רק רגע מוכתמת בחטא! אבוי! איננו מבינים כיצד זה להיות לרגע אויב אלוהיו ועבד השטן. ואולם, ישוע, שהבין אותו, לא יכול היה לסבול אותו; מרי מעולם לא ניחמה את עצמה: כתם זה של רגע היה מבייש חיים כה יפים; ושוב בן האלוהים היה חייב לאמו לחסוך ממנו את הכאב והבושה האלה.
